<h1>ראב"ן סימנים שכ"ו, שכ"ז</h1>
<h2>דף נה:</h2>
ולא תשים תחת רגליה לא כלי ולא אבן ולא בקעת של עץ משום דבעיתא שלא תיפול ולא טבלה שפיר, דאמר רבא [נדה ס"ו ע"ב] אשה לא תעמוד על גבי חרס ותטבול, סבר רב כהנא למימר הא על גבי סילתא שפיר דמי, סילתא היא בקעת של עץ [כמו] מסלתינן סילתא [שבת ק"נ:] וכמו בחבירתה ולא בסילתא [יבמות ס"ג:], אמר ליה רב ענן מנהרדעא כלי טעמא מאי משום דבעיתא סילתא נמי בעיתא. אבל לעמוד על גבי מפץ או עור או בגד או כל דבר רחב דלא בעיתא מנפילה שפיר דמי, דאמרינן אבוה דשמואל עבד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי. ונראה לי דהא דאמר עביד לבנתיה ולא אמר עביד לדביתהו, משום דאיהו לא היה יושב על פרת ובמקומו היו מקוואות אבל בנותיו היו יושבות על פרת ולא היו במקומן מקוואות והורה להן שלא לטבול בפרת בימי ניסן, ולא ניסן דוקא אלא כל ימי שהנהר גדול מימי גשמים ואין הגשמים מטהרין דרך זחילתן אלא אם כן הוו קוו וקיימי דתנן [מקואות פ"ה מ"ה] הזוחלין כמעיין והנוטפין כמקוה ותניא בתורת כהנים [פ' שמיני פ"ט] המעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן ומהו אשבורן דקוו וקיימי ואין מטהר בזחילה והנוטפין הן מי גשמים ואין מטהרין אלא במקוה כשהן מכונסין, ובימי ניסן שהשלגים מתפשרין ורוב מים שבפרת מי גשמים ומי שלגים בטלו להו הזוחלין במי הנוטפין ולא מטהרי בזחילה, הילכך עביד להו מקואות וממשיך לתוכן מי גשמים או אצל הנהר וממשיך את מי הנהר לתוכן והוו להו מקוה דהא קוו וקיימי וטבלו בהו, וביומי תשרי כשחסרין הנוטפין והזוחלין רבין ומטהרין בזחילה כדאמרינן המעיין מטהר בזחילה והיו טובלין בפרת ולא הוי צריכות למקוה ועביד להו מפצי תחת רגליהם מפני הטיט שלא יכנוס בין אצבעות רגליהן ויחוץ, וכן אמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי. ומיהו הם היו בקיאין בפרת מתי רבו נוטפין ומתי זוחלין וכך היה מנהגו של פרת שלעולם בניסן וכל תקופתו היו נוטפין רבין ובתקופת תשרי היו זוחלין רבין ולפיכך עשה כן, אבל נהרות שלנו שאין קבע לגדילתן ולחיסורן ורובא דשתא זוחלין סמכינן ארובא וטבלינן בהו כולה שתא, אבל ודאי אי חזינן דגדל הנהר ואיכא נוטפין רובא רוב הנראה לעינים וידוע לא טבלי בהו עד דחסרי דנוטפין לא מטהרי בזוחלין.
